כשנכנסים לכפר האינדיאני במושב אבני אית"ן, יש תחושה שמישהו עצר את הזמן בדיוק במקום הנכון: שקט, טבע, רוח גולנית שמלטפת את הפנים, ומרחב שמרגיש כמו סוף העולם — אבל רק במובן הכי טוב שלו.
מנחם פודם, המייסד והמנכ"ל, הקים כאן לפני קרוב לשלושה עשורים את אחד מאתרי האירוח הייחודיים בישראל - כפר של בקתות עץ, שבילוני אבן, מרחבים ירוקים וסיפור משפחתי שממשיך להתגלגל מדור לדור.
"זה מקום שגדל איתנו," אומרת יעלה מורשת, שמנהלת כיום את הכפר יחד עם אחיותיה. "אמא ואבא בנו כאן חלום ואנחנו בונות את הדור הבא שלו."
אבל באוקטובר האחרון, החלום נעצר בבת אחת.
"פתאום הכול נשמט מהידיים"
המלחמה בצפון הייתה שקטה פחות ממה שדמיינו רבים בישראל. ברמת הגולן נרשמו ירי, איום מתמיד וביטולים שלא נגמרים.
"הטלפון פשוט הפסיק לצלצל," מספרת דקלה אפשטיין, שניהלה את הכפר במשך שבע שנים. "ביטולים של קבוצות, משפחות שחששו להגיע והתחושה שהכול עומד באוויר. אנחנו עסק משפחתי, כל הכנסות הכפר הן מהאורחים שלנו. במלחמה, פשוט לא היו אורחים."
הייתה דאגה בבית, אבל לא ייאוש. "המקום הזה הוא החיים שלנו," אומרת אלונה יוליוס, שאחראית על הזמנות. "היה ברור שלא נוותר. רק לא ידענו איך מחזירים את הגלגל."
דפנה וייל, שמנהלת יחד איתן את תחום האירוח, מוסיפה: "אנחנו מצטיינות באירוח, בלב רחב, בחיבור לאנשים, אבל לא ידענו איך לספר את הסיפור שלנו לעולם. היום, בלי נוכחות דיגיטלית, אתה כמעט לא קיים."
"בשביל הצפון": מישהו נתן לנו יד"
כשהמשפחה שמעה על תוכנית "בשביל הצפון" של מפעל הפיס, זה הרגיש כמו חבל הצלה. "כל נושא השיווק אף פעם לא היה חזק אצלנו," מודה יעלה. "אנשים הגיעו בעיקר מפה לאוזן — דור של אורחים שחוזרים שוב ושוב. אבל אחרי המלחמה הבנו שזה כבר לא מספיק."
התוכנית העניקה להם בדיוק את מה שהיה חסר: כלים לשיווק דיגיטלי, בניית נוכחות ברשתות, יצירת סרטוני סיפור, הבנת קהלים וחשיבה מחדש על איך עסק משפחתי קטן הופך ליעד תיירותי גדול.
"כבר בשיעור הראשון בקורס הבנו כמה זה יכול לשנות לנו את החיים," מספרת דקלה. "למדנו איך להגיע לקהלים שלא הכירו אותנו, איך לבנות מסרים, איך לספר את הסיפור המיוחד שלנו. אין לנו ספק שזה הולך לפתוח דלתות חדשות לכפר."
יעלה מסכמת: "זה לא רק קורס. זו תחושה שמישהו רואה אותך, מבין מה עברתם — ומושיט יד. וזה הרבה."
חלום אינדיאני באמצע הגולן
הכפר האינדיאני הוא מקום שאי אפשר להתבלבל לגביו. הוא מרגיש כמו שילוב של שמורת טבע ובית חם: בקתות עץ אינדיאניות, מדורות בערב, שבילים בין עצים, פינות ישיבה נסתרות ותחושה נדירה של שלווה.
"אנשים מגיעים לכאן ונמסים," אומרת דפנה. "יש משהו בכפר הזה שמוריד את הלחץ כבר בכניסה. זוגות, משפחות, קבוצות - כולם מרגישים שהוא מחבק אותם."
גם אחריות הדור הצעיר ניכרת בכל פינה. "אנחנו גדלנו פה," אומרת אלונה. "זה לא רק עסק, אלא חלק מהזהות שלנו. ואולי בגלל זה אנשים מרגישים את האותנטיות."
ממשיכים הלאה עם תקווה
המלחמה עדיין כאן, אבל הכפר האינדיאני כבר בדרך חזרה. משפחות חוזרות, ההזמנות מתחדשות, והמחברת של אלונה מתמלאת אט־אט.
"הצפון חזק," אומר מנחם. "ואם למדנו משהו מהתקופה הזו, זה שאנשים צריכים מקום לנשום. את זה יש לנו לתת." יעלה מסכמת את זה הכי מדויק: "שביל קטן הוביל אותנו לכאן. עכשיו, בשביל הצפון מוביל אותנו קדימה."
בשביל הצפון - מחזירים את הצפון למפה
הכפר האינדיאני הוא אחד מעשרות עסקים שלוקחים חלק בתוכנית "בשביל הצפון" של מפעל הפיס,
תוכנית שנועדה לסייע לעסקים שנפגעו במלחמה לחזור לצמיחה באמצעות הכשרות, ליווי, כלים דיגיטליים ובמה ארצית.
להזמנות ופרטים נוספים על "הכפר האינדיאני"
לקריאת כל הסיפורים המרגשים של העסקים שלוקחים חלק בתוכנית "בשביל הצפון"
להיכרות עם העסקים והיזמים בתוכנית "בשביל הצפון"