שלושה עסקים ומלחמה אחת: התיירות שמתעקשת להמשיך לנשום

הצפון תמיד היה הכתובת הישראלית לבריחה קטנה מהמציאות. יערות עמוקים, נחלים שוצפים, בקתות מפנקות, עששיות בחושך ורוח קרירה גם בקיץ. אבל מאז השבעה באוקטובר, ובמיוחד לנוכח המציאות הביטחונית המתמשכת, תיירות הצפון כמעט ונעלמה.

הטלפונים נדמו, ההזמנות נמחקו, יישובים שלמים פונו, והעסקים הקטנים, אלו שבשגרה הם הלב הפועם של האזור, מצאו את עצמם מול שאלות שאיש לא הכין אותם אליהן: איך שורדים בלי תיירים? איך מחזיקים משפחה? איך מגינים על ילדים? ואיך לא מוותרים על המקום שקוראים לו בית?

בתוך כל זה ממשיכים לפעול שלושה עסקים, שלושה אנשים, שלושה סיפורים שמרכיבים ביחד תמונת מצב אחת: הצפון נפגע קשה, אבל הוא חי. הוא נאבק. הוא מחפש דרכים חדשות להרים את הראש. כעת, במסגרת תוכנית 'בשביל הצפון' של מפעל הפיס, elevation וקבוצת וואלה, הם מקבלים הזדמנות לספר את סיפורם.

בימים הראשונים למלחמה, סיון שוסטר מ-מרחב אירוח פורסט בגליל המערבי מצאה את עצמה בורחת מהבית עם שני ילדים קטנים. "זה תפס אותי במתחם עם נופשים מהדרום שלא יכולים לחזור הביתה", היא נזכרת. "ואני בורחת עם שני ילדים ובעלי, בלי כלום".

כמה קילומטרים צפונה, בקיבוץ חניתה, סגר איוון סנצ'ס את מרכז המבקרים של יוליוס מזקקת הבוטיק בבעלותו עוד ב־8 באוקטובר. "העסק נסגר. אנחנו יישוב גדר, כל הקיבוץ פונה. אין אורחים, אין תיירים, אין אפילו קהילה. פשוט אין למי לפתוח".

ומעל כולם, על צלע הר במושב אודם בצפון רמת הגולן, מיכל גיגי מ-"בשביל היער" נשארה בבית, אבל בתוך מציאות אחרת לחלוטין. "הצפון היה אזור מלחמה", היא אומרת. "מבחינת הרעש, החרדות של הילדים, הכל היה אפס תיירות. היער נשאר, הטבע נשאר, אבל אין מי שיבוא".

שלושה בתים. שלוש משפחות. שלושה עסקים שתלויים בנוכחות של אנשים - ובבת אחת, אנשים כבר לא הגיעו.

רגעים של פחד, קהילה ואומץ

אצל סיון הפינוי היה לא רק לוגיסטיקה, אלא גם שיעור בחוסן. "במלון אתה צובע את עצמך בחיוך לילדים", היא מספרת, "כדי שהם יחייכו בחזרה".

מיכל מספרת על רגעי החרדה המשותפים לכל הורים בצפון: "כל אימא דמיינה תסריטי זוועות לפני השינה. באיזשהו שלב אמרנו לעצמנו שאנחנו חייבים לקחת אוויר. טסנו לחודשים. כלכלית זה לא היה נכון, אבל זה היה הדבר הכי נכון נפשית".

איוון, שחזר לילדות הנודדת שלו, בחר להישען על אופטימיות. "אמרתי לילדים, קחו את הדברים הכי חשובים ושימו באוטו. נוסעים. אם נחזור, נחזור. אני בן אדם אופטימי. תמיד מסתכל על חצי הכוס המלאה".

ואולי החלק שהכי חוזר אצל שלושתם הוא תחושת הקהילה: בקיבוץ חניתה תחושת חיבוק גדול, במושב אודם רשת של משפחות שתומכות זו בזו, ובמקרה של סיון - קהילה מאולתרת של מפונים שחולקים את אותה מציאות

שלושת העסקים מצאו את עצמם באותה נקודה: אין תיירות. אין הכנסות. יש משפחות. ויש אחריות לעסק. אבל כאן, בדיוק כאן, התחילה היצירתיות.

סיון מספרת: "הבנו שאי אפשר לחזור רק לעוד לילות אירוח. הפכנו את המקום ליעד לריטריטים. יוגה, נשימות, מיינדפולנס, משפחות מפונות, טקסי אש. האנרגיה של המקום היא מה שמחזיר אנשים. לא הבריכה".

איוון לא יכול היה לארח בכלל, אז יצא לדרך. "אם אנשים לא יכולים לבוא אלינו, אנחנו הולכים אליהם", הוא אומר. "פופ-אפים במסעדות, שווקי איכרים, אירועים במלונות. זה לא כדי להרוויח, אלא כדי שהמותג לא יישכח".

ומיכל? היא לקחה את היער למרכז. "ירדנו למרכז כדי לנשום. אבל היה לנו קהל מאוד נאמן שאמר: לא צריך לנסוע חצי מדינה כדי לפגוש אתכם. זה שמר אותנו בתנועה. ובמקביל בנינו סדנאות שלא תלויות רק במקום אחד. אבל הלב תמיד רוצה לחזור ליער".

שלושתם מסכימים שתיירות הפנים היא לא "תכנית מגירה". היא האוויר. "בעיניי זה חבל ההצלה", אומרת סיון. "כל לילה שמתמלא במרחב הוא אוויר לנשימה". "זה לא רק נכון, זו חובה", מוסיף איוון.

"תיירות חוץ היא תוספת, לא בסיס. הצפון חי בזכות הישראלים". מיכל מזכירה את הקורונה: "התקופה הכי חזקה של הצפון הייתה כשהשמים היו סגורים. הישראלים יודעים להתאהב בצפון שוב ושוב. צריך רק להחזיר להם תחושת ביטחון".

שלושת העסקים משתתפים בתוכנית "בשביל הצפון" בסיוע מפעל הפיס בשיתוף אלביישן וקבוצת וואלה.
עבורם זו לא הייתה רק השתלמות מקצועית, אלא גם סוג של עוגן.

"זה נתן לי להיות מעודכן בכל מה שקשור לשיווק דיגיטלי. מ-AI ועד קמפיינים ממומנים. דברים שכבר התרחקתי מהם", מציין איוון.

"זה דייק אותי. נתן ביטחון שאני הולכת נכון", מוסיפה סיון. מיכל מחזקת את דבריהם: "אחרי שנה וחצי בלי נוכחות ברשת, זה היה כמו לחזור לנשום. בדיגיטל אם אתה לא קיים, אתה לא קיים. הקורס החזיר אותנו לעצמנו".

ומה עכשיו? מיכל חולמת על "ירוק ומשעמם ושקט", בעוד סיון רוצה שאנשים שמגיעים למתחם שלה יעשו "ריסטרט" לחיים, בעוד איוון רק מבקש "שקט בצפון להרבה שנים קדימה".

שלושתם יודעים שהדרך חזרה מלאה מהמורות. אבל הם גם יודעים דבר נוסף: הצפון הוא לא יעד - הוא נשמה, וכמו נשמה, הוא תמיד מוצא דרך לחזור.

עוד על העסקים שמשתתפים בתוכנית ''בשביל הצפון''>>

להיכרות עם העסקים שמשתתפים בתוכנית "בשביל הצפון">>