ישראל נמצאת בנקודת שיא אופרטיבית במערכה באיראן, אך ניצבת מול איום של הידרדרות למלחמת התשה ממושכת שתפגע בהישגיה. ללא הכרעה מדינית ברורה ושיתוף פעולה בינלאומי, עלולה ישראל לאבד את יתרונה ולהיגרר למערכה מתמשכת שתכביד על המשק והחברה
הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית בוחנת מקרוב את רמות הקרינה באיראן, אחרי שאתר ההעשרה בנתנאז נפגע קשות. ד"ר אייל פינקו, לשעבר בכיר במערכת הביטחון, מסביר מה ההבדל בין מתקן העשרה לכור גרעיני, ומה הסכנה בתקיפה של הכור בבושהר
אנחנו כל כך רגילים לשלוף מהמותן ולאלתר, עד שאנחנו שוכחים שכשאנחנו רוצים אנחנו לא יודעים רק ליזום ולנצח - אלא גם להכניס את הסכין - ולסובב. ב-7 באוקטובר גילינו מה קורה כשאנחנו לא מוכנים, ב-13 ביוני הוכחנו שאולי, אכן "לעולם לא עוד"
הנשיא השתמש ברטוריקה קיצונית להסביר את הפקעת כוחות מהמשמר הלאומי של קליפורניה ושיגור החיילים לרחובות, כדי להוכיל לבוחריו שהוא ממש את אחת הבטחות הבחירות המרכזיות שלו - מאבק בהגירה. מנגד, המושל הדמוקרטי בונה את עצמו כמועמד אפשרי לבחירות הבאות
כולנו נזכור, עד יומנו האחרון, איפה היינו בלילה שבין חמישי ליום שישי ה-13 ביוני, שנת 2025. מה תהיה התוצאה והאם אפשר יהיה להסיר מסדר היום את הסכנה האיראנית? לכל השאלות הללו, יהיו תשובות בקרוב. מה שבטוח הוא, שהשמש תזרח גם מחר בבוקר ותמצא כאן את מדינת ישראל
חגיגות הגאווה לא יתקיימו, אבל המצעד האנושי שמילא את הרחוב בשעה מאוד לא שגרתית, הפתיע לטובה: הנה שוב הצליחו אויבינו במשימה שבה נכשלים מנהיגינו - לאחד את עם ישראל
רגע לפני שגולן עולה על הבמה מול אלפי מעריצים, חשוב להזכיר: תמיכה באדם שניצל את מעמדו וכוחו כדי לפגוע בנערות היא לא עניין של טעם אישי - אלא שותפות לתרבות שמוחקת את קולן של נפגעות ומגבה את הפוגעים
בעוד אלפי חיילים משרתים בכל גזרות הלחימה, המדינה מקדמת מתווה גיוס שמנוגד לאזהרת הרמטכ"ל - תוך השבת תקציבי הישיבות, סנקציות ריקות מתוכן והחמצת הזדמנות אמיתית לשוויון בנטל
כמו יפן שדחתה את דרישות ארה"ב ערב פרל הרבור, כך גם איראן רואה בהפסקת העשרת האורניום על אדמתה קו אדום. על רקע השמועות אודות תקיפה ישראלית קרובה נגד איראן בתמיכת ארה"ב, צריך להבין שעבור המשטר בטהראן עדיפה מלחמה על פני ויתור סמלי - גם במחיר הרס טוטאלי
במהלך החודשים האחרונים נשמעו יותר ויותר קולות בימין נגד ההשתמטות החרדית, אבל הדיונים הסוערים בוועדת חוץ וביטחון לא היו באים לעולם ללא בג"ץ והיועצת. התוצאה שוב קשה ומפלה, ושוב הזירה היחידה שבה אפשר יהיה להילחם בה היא בג"ץ
בלילה שבין רביעי לחמישי, קשיש בן 95 פסק: להצביע נגד פיזור הכנסת - ונתניהו נשם לרווחה. ההחלטה של הרב לנדו, היתה שיאו של משבר פוליטי שנמשך שבועות, הבעייתי ביותר מאז הקמת הממשלה. ומה יהיה עם חוק הגיוס? מה יהיה עם הלוחמים ותומכי הלחימה שצה"ל צריך? אלוהים גדול
הדיווחים לתקשורת על המתווה לחוק הגיוס מעלים שמדובר בהצעה שלא תשרוד את בג"ץ. הממשלה צפויה להיתקל בשני מכשולים משמעותיים: הצגת תוכנית הגברת האכיפה של צה"ל כלפי משתמטים ומענה לצו על תנאי של בג"ץ שמעוניין לקבל תשובה ברורה לאי אכיפת הסנקציות ושליחת הצווים
מעל 60 ילדים בבית ספרה של בתי עלמא מחכים לכיתה שלא תיפתח - לא בגלל חוסר מקום, אלא בגלל החלטה ריכוזית של משרד החינוך. במקום ריכוזיות מכבידה, יש להעניק לרשויות המקומיות סמכויות לפעול בהתאם לצרכים בשטח. למען שירות ציבורי יעיל, מותאם ודמוקרטי יותר
הדחת הוועדה המייעצת ל־CDC על ידי רוברט קנדי ג'וניור אינה חיזוק לאמון הציבור, אלא סימפטום לפופוליזם מסוכן שמחליף מומחיות בפוליטיקה. כשאמון ומקצועיות מתערערים - מגפות מהעבר עלולות להפוך שוב לעתיד
בעקבות ההסלמה האזורית גוברת האנטישמיות העולמית: מתקפות, הסתה ודמוניזציה נגד יהודים מתרבות. נדרשת פעולה תקיפה מממשלות, התקשורת והציבור כדי לבלום את הסכנה ולהגן על ערכים דמוקרטיים וזכויות יסוד
במשך שעות התנהל קרב בלימה נגד פיזור הכנסת. המשותף לכל ה"לוחמים": איש מהם לא בילה אפילו דקה בשדה קרב אמיתי, כמו זה שהם שולחים אליו את מי שכן מתגייסים. אדלשטיין יצא נבל או טיפש, מאחרים ממילא לא היו ציפיות. סיכום של מסמך הבנות שלא שווה את הנייר עליו נכתב
השתלטות צה"ל על הספינה "מדלין" נתפסה בישראל כהצלחה מבצעית שקטה, אך בעולם - כמפגן עוצמה מול סמלים של חוסר אונים. הניצחון לא היה בשטח, אלא בפריים שנתפס, לא בעימות - אלא בדימוי. בעוד ישראל עסוקה בהסברה, יריביה עסקו בבימוי מוצלח
כמו שעון קטארי, כשצריך להסיח את הדעת, נתניהו מוציא את הגרעין מהבוידעם. לפני התקציב? איראן. לפני פיזור הכנסת? איראן. דרעי כבר שמע על תאריך תקיפה, רק לא באיזו שנה. החרדים יודעים שנתניהו צוחק עליהם, אבל ממשיכים להאמין. העיקר עוד קצת זמן, עוד ג'וב, עוד סיבוב
בתוך שעות מטבח 7 באוקטובר, יהדות התפוצות, בעיקר רפורמים וקונסרבטיבים, התגייסו למען ישראל מכל העולם. בתגובה, בקואליציה משיבים להם בבוז, גידופים והתעלמות, וחברת כנסת משווה אותם לכלבים. הגיע הזמן להפסיק את ההשתקה ולהכיר באמת: אין מונופול על היהדות
בזמן שחלומות על נורמליזציה אזורית ממלאים את הכותרות, במציאות הפנימית שולט שיח של רוע, השפלה וביזוי כלפי החלשים והכואבים. דבריו של ח"כ רביבו לא היו פליטת פה, הם עדות לתרבות פוליטית שאיבדה את מצפונה. מורשת נתניהו, יותר מכל דבר אחר, היא הנורמליזציה של הרשעות
בזמן שאגודת ישראל ודגל התורה פועלות לפיזור הכנסת בשל הקיפאון בחוק הגיוס, ש"ס נמצאת בעמדה מורכבת יותר: אם תלך עם המפלגות החרדיות ותפיל את הממשלה - תסתכן באובדן תומכיה הימניים. אם תישאר עם הממשלה - תיתפס כמי שמפקירה את ערך לימוד התורה
המריבה בין טראמפ למאסק היא מראה של סכסוך זוגי: אותם יצרים, מניעים ואינטרסים שמופעלים בשל אגו פגוע. המשותף לאוהבים שהפכו ליריבים: הרס הדדי. והמילים? משוגרות מהמקלדת כאילו אין מחר, וקיימים רק עוקבים
בין סמטאות סיציליה לישיבות עבודה בלונדון, התחושות כלפי ישראל משתנות. כשאתה מציג את עצמך כישראלי, החיוך החם עדיין שם - אבל מיד אחריו מגיעות השאלות הקשות. גם יהודים טובי לב ברחבי העולם כבר לא שואלים על המלחמה, אלא על האיש שבזכותו היא לא נגמרת
לסביבתו הקרובה סיפר ראש המוסד לשעבר שהוא שוקל להתמודד ברשימה עצמאית לכנסת הבאה, אבל סקר וואלה גילה - הוא על סף אחוז החסימה, ועלול למצוא את עצמו מובס בחוץ • גם גנץ פתח את האפשרות לתחרות כדי לגרום לאיזנקוט להישאר - ומגלה היום עד כמה הוא פחות פופולרי מחברו
עם כוח והשפעה באה גם אחריות רבה, והיא מופנית לא רק למול הצורך להגן על המדינה, אלא גם כלפי החברה שבתוכה אנו חיים. העלייה בביקוש לשירותי בריאות הנפש בישראל מחייבת את הטכנולוגיה הישראלית להוות רשת ביטחון חברתית. זו אינה בחירה בין הלב לשכל - זו בחירה בשניהם
מחקר חדש מצביע על דמיון מטריד בין הרקע המשפחתי של טראמפ ופוטין, ומחזק את ההבנה שהפרעות כמו נרקיסיזם הן לא רק אישיות - אלא פוליטיות. אז אולי הגיע הזמן להפסיק לתת לפרשנים פוליטיים לנתח את נתניהו ולהביא פסיכולוגים ופסיכיאטרים שיסבירו מה הוא מעולל למדינה
בעוד המוסדות האקדמיים ממשיכים לפעול כרגיל בזמן מלחמה, דור שלם של סטודנטים משרתי מילואים נדרש להצטיין בלימודים, לפרנס, לשרת - ולהתמודד לבד עם השחיקה. הגיע הזמן להפסיק להסתכל הצידה ולדרוש פתרון מערכתי, אחיד והוגן
ההערכה במערכת הפוליטית היא שנתניהו יצליח לפתור או לכל הפחות לדחות את המשבר שאמור לקחת אותנו אל הקלפי. למרות זאת, אם ייכשל הפעם, זה בדיוק בגלל הסיבה הזאת. תחליטו לבד האם מדובר בצחוק הגורל או ביד אלוהים
בנאום הפרידה שלו הצהיר אלוף זיני ש"כולנו משיחיים", אך המשיחיות איננה סמל לערכים נעלים - אלא להיפך, יש פה בלבול מסוכן בין ערכי המדינה לבין אידיאולוגיה משיחית שמקדשת אמת אחת ומציבה את המנהיג מעל החוק. ההיסטוריה מוכיחה - משיחיים כמוהו לוקחים אותנו לתהום
האיום האיראני חמור, אך החלטה על תקיפה מחייבת הנהגה יציבה, נקייה מאינטרסים אישיים ובעלת אמון ציבורי רחב. ממשלה שכשלה באסטרטגיה ביטחונית, פעלה לפירוק הדמוקרטיה ומונהגת בידי נאשם בפלילים - אינה מוסמכת להוביל מהלך הרה גורל כזה
