העלייה בהתאבדויות בקרב חיילים מחייבת התבוננות נוקבת במציאות הרגשית והמוסרית של לוחמים הנמצאים בחזית. השילוב בין עומס פיזי ונפשי, תחושת ניכור, אובדן אמון, והיעדר מענה מספק עלול להוביל לקריסה. דווקא עכשיו, חובה לעצור ולבנות מערך תמיכה שלא ישאיר אף אחד מאחור
מ-7 באוקטובר ועד מרכבות גדעון, ישראל פועלת בלי אסטרטגיית-על, בלי דיון על "היום שאחרי" ובלי גישור בין מטרות יומרניות ליכולת ביצועית. כמה עוד נשלם על ניהול מלחמה שמבוסס על טקטיקה רגעית ושיקולים פוליטיים?
להתעורר אתמול בבוקר: הרמטכ"ל שוב מזהיר מפני אסון, ראש הממשלה שוב מתעלם ואפילו התאריך כמעט זהה. העיקר שהקורא בצלאל סמוטריץ' מתגעגע להרצי הלוי
בישראל 2025 גם משפחות שכולות, חטופים, צה"ל והכנסת הפכו לכלי ניגוח פוליטיים. מינוי ח"כ החשוד בעבירות חמורות ליו"ר ועדת הכספים ממחיש עד כמה התרחקנו מהמובן מאליו. כשהמוסר כפוף לפוזיציה - כולנו מפסידים
יצאנו אל המערכה הזאת המומים, אבל גם צודקים ומאוחדים. מה נותר מכל זה מקץ 22 חודשים? כלום ושום דבר. לא רחוק היום שבו נתחנן להפסקת אש בעזה, בתנאים גרועים יותר משהיינו יכולים להשיג כבר לפני יותר משנה
ההצהרה השנויה במחלוקת של נשיא צרפת מעוררת זעזוע עמוק בקרב הקהילה היהודית במדינה, שחווה גל אנטישמיות חריף מאז 7 באוקטובר. החשש מהחרפה במצב הביטחוני מביא לזינוק חד ברצון לעלות לישראל - אך ללא התערבות ממשלתית ישראלית מסודרת, ההזדמנות ההיסטורית עלולה להתמסמס
העולם סוגר עלינו, השנאה גואה, התמיכה קורסת, והמנהיגים עסוקים בעצמם. ישראל נמצאת בשפל שלא היה כמוהו. לא בגלל אויבים, אלא בגלל מי שמובילים אותה
אחרי שהאשמנו את כל העולם במוסר כפול, אין כמו כמה ימים בחו"ל כדי להרהר בזה שלנו. איך אנחנו נראים מעיני הבירה האירופית ומדוע לא נתקלנו בשום ישראלי אחר, או שפשוט לא שמענו אותם?
מעצרים והגשת תלונות כנגד חיילים ישראלים במדינות אירופה, בהם גם אירוע מתוקשר כפסטיבל "Tomorrowland", מדגישים את הסכנה הגוברת. ישראל משיבה במערך הגנה משפטי ודיפלומטי מקיף
לא קל לכתוב את הדברים, אך הגיע הזמן להביט במראה: כשהאמון הציבורי מתערער, וכאשר גם מבפנים מתעוררות שאלות קשות - אי אפשר עוד לשתוק. הדרת השופט אלרון, הרכבי שופטים בעייתיים, ושידורים חיים שאינם מרוסנים - כל אלו מצביעים על צורך בשקיפות, איזון וממלכתיות אמיתית
נשיא צרפת, שהכריז על הכרה במדינה פלסטינית, לא מנסה לשנות את המציאות במזרח התיכון, הוא מנסה לשנות את דעת הקהל בצרפת. כשאין לו רוב בפרלמנט ואין לו שותפים בבית, הוא פונה למצלמות, לסמלים ולכותרות - כי שם עוד נותר לו כוח
על אף התמיכה המוצהרת של אינדונזיה בפלסטינים, ועל אף החסמים החוקתיים והתרבותיים, גישתו הפרגמטית של הנשיא סוביאנטו, קשריו עם מדינות ערב ובראשן סעודיה, והרצון להתבלט בזירה הבינלאומית - עשויים להכין את הקרקע לתהליך נורמליזציה עם ישראל ביום שאחרי הלחימה בעזה
חופש הביטוי הוא ערך עליון. הטוקבקיסט האנונימי האלים הוא הילד הלא חוקי שלו, ילד מופרע הטוען לחופש הבעת הדעה אך תחת מסווה זה מבעיר שנאה. הוא נבל ברשות המקלדת היוקדת. התגוּבָן המצדד בחופש הרעלֶת אינו רוצה שיח. הוא אינו רואה את האדם. הוא רוצה דם
כמי שעומד בראש ארגון שפוגש מדי יום את הציבור הפגיע ביותר, אני לא יכול לשתוק עוד. ועדת הרווחה היא הזדמנות להציל את החברה הישראלית. אני קורא לליכוד - אל תתעלמו ממנה שוב. הגיע הזמן לבחור בערכים, לא רק בכותרות
השר איתמר בן גביר לא מאמין שזה קורה לו. פתאום השירות בצה"ל, נושא כאוב מבחינתו ששנים יריביו עשו בו שימוש נגדו, הפך לרגלו החזקה. והכל בזכות השרות הקרבי של בנו
תמונות של ילדים עזתים כחושים, של מים עכורים ושל פיתות חצויות - כובשות את כותרות העיתונים ברחבי העולם. אך מאחורי התמונות יש מאבק אחר, עמוק יותר, שמתרחש לא רק על אדמת עזה אלא בלב הקונצנזוס המוסרי של ישראל | אנה ברסקי, מעריב
השר לא הוזמן להתייעצות הביטחונית שבסופה הוחלט להחזיר הכנסת הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה. בשיחה עם ניסים משעל ואודי סגל ב־103fm, סיפר בן גביר על דעתו ועמדתו. "לא רצו לשמוע שאני חושב שהסיוע ההומניטרי הזה זה נזק, כי לא רצו לשמוע שאני חושב שזה טמטום"
לא רוצים להתגייס ולהילחם? אנחנו נעשה את זה, רק תראו לנו שחשוב לכם להיות חלק ממשפחת העם היהודי. לכו לאגף השיקום בתל השומר ושימו יד אוהבת על כתפו של אבא לוחם שנותר ללא רגליים. תערכו תפילות המוניות קורעות שמיים לשלומם של חיילי צה"ל. אנחנו צריכים אתכם איתנו
הודעתו של נשיא צרפת כי מדינתו תכיר רשמית במדינה פלסטינית, מחוללת גלים עמוקים בזירה הבינלאומית. מקרון, שמאז פרוץ המלחמה בעזה באוקטובר 2023 נע בין ביקורת לתמיכה בישראל, מוצא את עצמו בנקודת הכרעה טעונה, רגשית ופוליטית כאחד | אנה ברסקי, מעריב
הממשלה דחתה את הדחת היועמ"שית לבקשת השרים החרדים "כדי לא להרבות מחלוקות בעם ישראל בתשעת הימים", עת שהדיחו את אדלשטיין כדי להכשיר את ההשתמטות. אפרים קישון לא היה יכול לכתוב את השבוע הזה טוב יותר
הוא נושא דגל, חולם על גשרים, כותב פוסטים חכמים - אבל לא נוגע בכיבוש, לא רואה את הפלסטיני שמולו, ולא מוכן לוותר על אזור הנוחות. מונולוג זועם לליברל הישראלי
בעקבות החלטת בג"ץ והנחיית היועצת המשפטית לממשלה, הופסק תקצוב מוסדות הלימוד לנוער חרדי שאינו לומד. מדובר בצעד דרמטי שמערער את ההסדר הוותיק ומציב הזדמנות לחשיבה מחודשת על שילוב צעירים חרדים בשירות ובחברה הישראלית
הזדמנות לבלום את הגרעין האיראני הוחמצה ב-2004, ומאז טהראן רק מרחיבה את הארסנל. לאחר "מלחמת איראן הראשונה" זיהתה הרפובליקה את פגיעות ישראל בטילי קרקע-קרקע ובמתקני תשתית. כדי למנוע סבב נוסף ישראל חייבת לשדרג במהירות את ההגנה ולהפתיע בהתקפה
אתמול התבשרנו על הקמת ועדת חקירה: לא על אירועי 7 באוקטובר אלא על פייק ניוז שהופץ בסביבת ראש הממשלה. השיטה: קודם כל ממציאים "ממצאים", אחר כך מדליפים - ואז דורשים חקירה. מכונת הרעל בפעולה
בסוף, הכל אצל נתניהו זה חישובים פוליטיים. את זעקת המילואימניקים מול העוול של חוק ההשתמטות ישכחו, אבל החרדים יזכרו לנצח איך "עשה הכל" כדי שיקבלו את החוק שהם רוצים. אז למה בעצם הוא "התהפך" והחליט לתמוך בביסמוט במקום במילביצקי להחלפת אדלשטיין? כל הפרטים
פרישת שרים, סגני שרים וראשי ועדות מהמפלגות החרדיות יוצרת "דרמה ציבורית", אך לא מהוות איום ממשי על שלטון נתניהו. הקואליציה נשארת יציבה, התסריט מוכר מראש, והציבור שוב משלם את מחיר התיאטרון הפוליטי
לאחר עשורים שבהם ארצות הברית שימשה עוגן לעקרונות הדמוקרטיים, חזרתו של דונלד טראמפ לבית הלבן מסמנת תפנית דרמטית. המדיניות האמריקאית תחת הנהגתו מתאפיינת בתמיכה בשליטים סמכותניים, ערעור שלטון החוק במדינות ידידות, והתנערות מהגנה על ערכים ליברליים ברחבי העולם
אתמול התקיים בכנסת כנס תחת הכותרת: "הריביירה בעזה - מחזון למציאות". זו הייתה יכולה להיות אתנחתה קומית מענייני השעה, עד שנזכרים שמדובר במי שקובעים את מדיניות הממשלה
פסק הדין המחייב את הרבנות לאפשר לנשים להיבחן בבחינות הלכה מסמן פריצת דרך במאבק להכרה בלימוד תורה נשי. אך מאבק זה חושף לא רק אפליה מגדרית ממוסדת, אלא גם ניתוק עמוק בין מוסד הרבנות הראשית לבין הציבור שאמור לראות בו בית
בסוף מדובר בתסריט של סרט הוליוודי: הטרוריסט המתועב שעובר מהפך באמצע החיים, מתנתק מעטיני הטרור ומשחרר את ארצו מידה של הדיקטטורה. המערב מתמסר לסיפורים האלה, וישראל שתוקפת את משטרו נתפסת כמי שמחבלת בפנטזיה. ושום מילה על אונס ורצח שמתבצעים במשמרת שלו
